ע"פ 5937/12

תקציר

התיק נסוב סביב פגם בסמכות המהותית המוביל לדיון בשאלה האם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל או בטל יחסית. הנאשם הואשם והורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות שבסמכותו של בית משפט השלום. בעוד החוק מאפשר להעלות טענות של חוסר סמכות בכל שלב, לרבות ערעור, בית המשפט קבע כי יש להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית במקרה זה, שכן הפגם לא גרם נזק ממשי למערער. דוקטרינה זו, שמקורה במשפט המינהלי, נוטה לגמישות ובוחנת את נסיבותיו של כל מקרה לגופו. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי זכויותיו של המערער להתגונן לא נפגעו, ואף לא עלתה ההסתברות להרשעת שווא או לגזר דין חמור. לפיכך, לא נגרם עיוות דין, ואין לבטל את פסק הדין. בנקודה השנייה קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בעונשו של המערער, דבר הראוי בהתחשב באופי העבירות, בנסיבות ובנזק שנגרם. העונש שהוטל – חריגה מהכלל הרגיל – לא היה חמור יתר על המידה ולא הצדיק התערבות. זאת ועוד, טיעוני המערער להקלה בעונש, לרבות המלצות הגורמים המקצועיים, לא היו משכנעות דיין כדי להצדיק הפחתה. לפיכך, הערעור נדחה. השופט נ' הנדל והשופט ז' זילברטל הצטרפו לחוות הדעת המקיפה, והדגישו את חשיבותה של דוקטרינת הבטלות היחסית ואת התאמתה למשפט הפלילי תוך הבטחת ההגנה על זכויות הנאשם.