עב"ל 48026-04-21

תקציר

מדובר בערעורה של אורזת העובדת בעלבד משנת 2006 על ההחלטה לדחות את תביעתה להכיר בפגיעה בכתף כפגיעה בעבודה. הערכאה הנמוכה יותר דחתה בעבר את תביעתה פעמיים – פעם אחת מחוסר ראיות לקשר סיבתי בין עבודתה לבין פציעתה, ובפעם השנייה לאחר שהסכימה לבחון מחדש את ההחלטה אך בסופו של דבר הגיעה לאותה מסקנה. המומחית שמונתה על ידי בית המשפט קבעה כי אמנם קיים קשר סיבתי כלשהו בין עבודתה לבין הפגיעה בכתף, אך תרומת עבודתה לליקוי אינה משמעותית. המערער טען כי חוות דעתו של המומחה מבוססת על השערות ולא על עובדות, וביקש מבית המשפט לשקול ראיות נוספות. בית המשפט דחה את הערעור, לא מצא סיבה להטיל דופי בנוהל המומחה או בחוות דעתו, והגיע למסקנה כי קביעתו הרפואית, המבוססת על מומחיותו, צריכה לעמוד. השופטים הדגישו כי ניתנה למערערת הזדמנות מספקת להציג את טענותיה וכי חוות דעתו של המומחה מבוססת מבחינה מקצועית. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, והחלטת הערכאה הנמוכה לדחות את תביעת המערערת להכרה בפגיעתה בכתף כפגיעה בעבודה התקבלה.