בג"צ 98/53

תקציר

פסק דין זה של בג"ץ עוסק בהתנגדות לצו מותנה בדבר מעמד אזרחותו של נתן רפאל ציגלמן, שעלה לישראל ונפטר בשנת 1952. המחלוקת העיקרית היא האם ציגלמן היה אזרח ישראלי בעת מותו, מה שיקבע אם לבית הדין הרבני בתל אביב הייתה סמכות לאשר את צוואתו. פסק דינו של השופט זילברג דוחה את הטענה כי יש להפנות את שאלת האזרחות לבית משפט מיוחד, וקובע כי היא חורגת מתחומו של סעיף 55. במקום זאת, בית המשפט טוען לסמכותו שלו להכריע בסוגיה. בשאלה המרכזית, בית המשפט קובע כי אין להחיל רטרואקטיבית את מעמד האזרחות של ציגלמן בשל הסיבוכים שעלולים לנבוע מבקשה כזו והרתיעה הכללית מחוקים רטרוספקטיביים. מסקנת השופטים היא כי ציגלמן לא היה אזרח ישראלי בעת מותו ולכן יש לאסור על בית הדין הרבני לדון באישור צוואתו. בנוסף, בית הדין מדגיש את סמכותו להוציא צווי איסור על בתי דין דתיים, ופוסק הוצאות משפט למבקש. השופטים אגרנט ולנדוי מסכימים עם החלטת השופט זילברג.