תא"מ 45200-08-19

תקציר

התביעה, שהוגשה ביום 20.8.2019, עסקה בסכסוך על ביצוע פרויקט שכלל שיפוצים ותוספות במשרדי הנתבעים על ידי התובעת. נקודות המחלוקת העיקריות היו עיכובים בלוח הזמנים של הפרויקט, ליקויים בביצוע הפרויקט ותשלומים שטרם נפרעו. תצהירים הוגשו על ידי שני הצדדים, אך לא ניתנו חוות דעת מומחה כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט מינה מומחה מטעמו כדי לבחון את הטענות. הנתבעים ניסו להציג חוות דעת מומחה שחרגו מטענותיהם הראשוניות, אך בית המשפט דחה ניסיונות אלה והגביל את הערכת המומחה לטענות שהועלו בכתבי הטענות. חוות דעת המומחה ועדויות העדים קבעו כי היו עיכובים במסירת החומר לפרויקט, אך אלה נבעו בחלקם ממעשי הנתבעים עצמם. העיכובים שנגרמו עקב מעשיו של התובע לא היו משמעותיים דיים כדי להצדיק את הפיצוי המבוקש בגין דמי שכירות וארנונה, אך בית המשפט פסק לנתבעים 3500 ₪ כפיצוי בגין התנכלות ועוגמת נפש. באשר לליקויים הנטענים בפרויקט, קיבל בית המשפט חלק מטענות הנתבעים והורה לתובעת לשאת בעלויות התיקון בנושאים מסוימים, לרבות דלתות חסרות, דלתות שרוטות ותקלות איטום. בית המשפט דן גם בתביעת הנתבעים לפיצויים בגין קיר מולטימדיה, אך מצא כי הנזק לקיר נגרם על ידי הנתבעים עצמם ודחה את תביעתם. בית המשפט בחן הסכם פשרה בין הצדדים משנת 2019, לפיו הנתבעים ישלמו 20,000 ₪ (כולל מע"מ) כדי ליישב את כל התביעות. התובע טען כי הנתבע סיכל הסדר זה בכך שלא עמד בהתחייבותו. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת לאירועים וחייב את הנתבעת אישית ביתרת החוב, שהסתכמה בסך 47,944.5 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2017. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות בסך 24,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין ותשלום מומחה. בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה באופן חלקי, והנתבעים חויבו לשלם את התשלומים המפורטים לתובע. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים וניתנה ביום 12.6.2022.