עת"מ 53193-12-23

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת בין עותרת, המפעילה ארבעה גני ילדים, לבין משרד החינוך (המשיב) בנוגע להחלטת המשרד לקזז כספים מתקציב העותרת בשל אי דיוקים ברישום 24 ילדים בארבעת הגנים. העובדות אינן שנויות במחלוקת: בביקורת שנערכה בדצמבר 2021 התברר כי בגן הלא נכון נרשמו 24 ילדים, ולמרות שניתנה לה האפשרות לעשות כן, העותרת לא תיקנה את הרישומים. השאלה העומדת בפני בית המשפט היא האם המשרד היה רשאי לקזז כספים מתקציבה של העותרת על בסיס זה. השופט פוסק לטובת העותר משלושה טעמים. ראשית, המשיב כשל בחובתו ליידע את העותרת בדבר זכותה לתקן את הרישומים. לעותרת היה הסבר סביר לכך שלא עשתה כן – היא לא הייתה מודעת לכך שעליה לעדכן את הרישומים כך שיתאימו למצב הקיים והניחה כי די בתיקון הראשוני שלה, שהוסיף שבעה ילדים שאינם רשומים. בעוד שהעותרת הייתה צריכה לדעת על הליך התיקון, היה על המשיב להודיע לה על זכותה לעשות כן. שנית, התקנות שלטענת המשיב הפר העותר לא היו קיימות בעת הביקורת. התקנה הרלוונטית, 9(א)(1) לתקנות המוסדות המוכרים, הותקנה רק באוגוסט 2022 וחלה על כיתות א'-ט' ולא על גני ילדים. טענת המשיב כי המדיניות העומדת מאחורי התקנה קיימת מזה שנים לא נתמכה בראיות כלשהן והופרכה על ידי שיטת הרישום העקבית של העותר, עליה לא ערער המשיב מעולם. לבסוף, פסק הדין מעמיד בסימן שאלה את סבירותו ומידתיותו של הניכוי התקציבי. השופטת מדגישה את חשיבות רישום התלמידים המדויק ומציינת כי מטרת המתווה הרגולטורי היא למנוע ממוסדות חינוך לקבל תקציבים שאינם זכאים להם בשל דיווח כוזב. במקרה זה, לעומת זאת, לא היה דיווח כוזב: מספר הילדים שדווחו תאם את מספר המשתתפים בפועל, וניתן היה לתקן את הרישום בקלות. מאחר שלא נגרם כל פסול מצד העותר, וניתן היה לתקן את הטעות, קובע השופט כי הניכוי היה בלתי סביר ובלתי מידתי. כפועל יוצא, מצווה המשיב להשיב לעותר את הכספים שנוכו, לרבות ריבית, בתוך 30 יום. כן נדרש המשיב לכסות את הוצאות העותר, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 62,000 ₪. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים ומהווה אזהרה למשיבים בדבר חובתם לנהוג בהגינות וליידע את מוסדות החינוך בדבר זכויותיהם.