ע"א 2921/01

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר קיבל חלקית את טענת הרשלנות של המשיבים כנגד המערער. המשיבים רכשו וולוו גנובה, שרישיונה נבדק על ידי המערערת טרם הרכישה. מאוחר יותר נמצא כי הרכב נגנב, ורישיונו זויף, מה שהוביל את המשיבים להגיש תביעה כנגד המערער. בית משפט קמא קיבל את התביעה, וקבע כי המערערת התרשלה בכך שלא מסרה לרשות הדואר – הפועלת מטעמה בהעברת הבעלות ברכב – מידע חלקי, לרבות השמטת מספרי השלדה והמנוע, שהיה יכול למנוע את המרמה. המערערת התרשלה גם בכך שלא הזהירה את הציבור מפני חלקיות המידע של רשות הדואר וסכנת הזיוף. עם זאת, בית המשפט העריך את נזקי המשיבים ב-100,000 ₪, בתוספת ריבית והוצאות, ומצא כי תביעתם לפיצויים גבוהים יותר לא הוכחה. ערעורה של המערערת מתמקד בארבע סוגיות: ראשית, לא הוכחה כשרותה של עסקת הרכישה; שנית, המשיבים הרחיבו את טענתם במהלך הדיון; שלישית, אחריותה של המערערת לא נקבעה; ורביעית, סכום הנזק לא הוכח. בית המשפט קבע כי העסקאות אכן בוצעו, והראיות לא הראו כי המשיבים היו מעורבים בזיוף. משכך, בית המשפט לא התערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא בתיק. באשר להרחבת התביעה, קבע בית המשפט כי טענת המשיבים אינה מפתיעה או חורגת מהיקף כתבי הטענות, והמערערת התמודדה בעבר עם טענות דומות. בסוגיית החבות קבע בית המשפט כי המערערת חבה למשיבים חובת זהירות, והתרשלה במילוי התחייבויותיה. בית המשפט הסכים עם בית משפט קמא כי היה על המערער לצפות מראש את הסכנה שבהסתמכות על מידע חלקי ולהזהיר את הציבור בהתאם. עם זאת, בית המשפט מצא את המשיבים התרשלו בכך שלא שעו לאזהרה הכללית בטופס ההעברה, והפחית את נזקיהם הניתנים להשבה ב-50%. אשר לגובה הנזק, קבע בית המשפט כי ראיות המשיבים בעניין זה אינן מספיקות, והעריך את שווי הרכב בכ-70,000 ₪, נכון למועד הגשת התביעה לבית משפט השלום. בהתאם לכך, הערעור התקבל בחלקו, והמערערת חויבה בפיצויים בסך 35,000 ₪, בתוספת ריבית והוצאות.