ת"א 54492-11-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשה לתיקון כתב תביעה, כפי שמוסדר בתקנות סדר הדין האזרחי. לבית המשפט שיקול דעת להורות על תיקונים בכתבי טענות לצורך ניהול משפט תקין והוגן, תוך התחשבות בגורמים שונים כגון התנהלות המבקש, השלב הפרוצדורלי ותכלית התיקון. בעוד שהתקנות הישנות נקטו גישה ליברלית לבקשות מסוג זה, התקנות החדשות דורשות הקפדה רבה יותר על דרישות פרוצדורליות. על בית המשפט לשקול שיקולים כגון נחיצות התיקון, התנהלות המבקש, פגיעה אפשרית בצד שכנגד ושלב ההליך. במקרה זה, הנתבעים לא התנגדו להפחתת סכום התביעה, דבר שייעל את ההליכים, ובית המשפט לא ראה סיבה לדחות היבט זה של התיקון. עם זאת, עיקר המחלוקת נסובה סביב צירוף כתב ערבות והרחבת טענת הערבות של הנתבע. כתב התביעה המקורי הזכיר ערבות חלקית של הנתבעת, ואילו הנוסח המתוקן ביקש להרחיב זאת לערבות מלאה. זאת ועוד, כתב התביעה המתוקן הציג עילת תביעה חדשה בדבר נסיבות מסירת שני שיקים לתובע, שלא הוזכרה בתביעה הראשונית. בית המשפט הכיר בכך שהתרת התיקון עשויה לדרוש שמיעת ראיות חדשות ולהאריך את ההליכים, אך הדבר לא היה בשלב מתקדם. בנוסף, הנתבעים לא הכחישו את קיומו של החוב אלא טענו על היקפו. מאחר שכתב התביעה המקורי קם עילת תביעה, גם אם הייתה חסרה, נעתר בית המשפט לבקשה לתיקון, בהתחשב בכך שהוא יבהיר את השאלות שבמחלוקת. עם זאת, מאחר שהתובע יכול היה לכלול את התיקון בכתב התביעה הראשוני במאמץ סביר, הורה בית המשפט לתובע לשלם הוצאות לנתבעים. התיקון ניתן בתנאי שהתובע ישלם את הסכום שנקבע עד למועד האחרון; אחרת, כתב התביעה המקורי יישאר ללא שינוי.