עמ"נ 11886-09-10

תקציר

בית המשפט בחן לגופן של החלטות הוועדה ומצא כי אין צורך לפסול אף אחת מהן, מה גם שההחלטות הפרוצדורליות היו בשיקול דעתה של הוועדה. בית המשפט בחן גם את ניהול תיק הערר ואת פרוטוקול הוועדה ומצא כי טענות המבקש בנושא זה כבר נדונו ונדחו, ועל כן הערעור בנימוקים אלה אינו ברור. בית המשפט קבע כי כל טענה לפסול הייתה צריכה לעלות כטענה מקדמית, והימנעותו של המבקש מכך היוותה שיהוי משמעותי. עם זאת, בית המשפט בחן את טענות המבקש ומצא כי הוועדה התייחסה לכולן. בית המשפט שקל גם את טענותיו של המבקש בדבר ניגוד עניינים ויריבות אישית ומצא אותן בלתי משכנעות, שכן השיחות הנזכרות היו תמימות ואינן קשורות להליך. כמו כן, בית המשפט מצא כי לוועדה הייתה זכות להמשיך ולדון בעניינים אחרים לאחר שמיעת עניינו של המבקש, ואין כל ראיה לכך שהוועדה המשיכה לטפל בעניינו של המבקש גם לאחר עזיבתו. ככלל, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת הוועדה ודחה את הערר, תוך שהוא מורה למבקש לשלם את הוצאות המשיב.