ע"א 2985/96

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על פרשנות סעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והתקנות הנלוות לו, ובפרט בנוגע למינוי מומחים למתן חוות דעת בסוגיות רפואיות של נפגעים ודרכי שיקום. על בית המשפט להחליט האם ההוראות מתכוונות לכסות את כל ההיבטים של מגבלותיו וצרכיו הפיזיים של הנפגע, לרבות התאמות דיור, או שהן מוגבלות לשיקום רפואי בלבד. המבקשת מס' 1, שנפצעה קשה בתאונת דרכים, ביקשה להציג חוות דעת מומחה באשר להתאמות הדיור הנדרשות בשל מוגבלותה, אך לכך התנגדו המשיבים, שטענו כי היא נופלת בגדר תפקידו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט המחוזי הסכים עם המשיבים, והוביל את המבקשים לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק לטובת המבקשים, ופירש את החוק והתקנות כמתייחסים לשיקום רפואי בלבד. בית המשפט קבע כי קביעת צרכיו של נפגע בשל מוגבלותו, כגון שימוש בכיסא גלגלים, נבדלת מהחלטה על יישום צרכים אלה, לרבות התאמות דיור, הדורשות מומחיות שונה. בעוד מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט צריכים להכריע בראשון, ניתן להוכיח את האחרון באמצעי ראיות רגילים, והמבקשים יוכלו להגיש את חוות דעתה של הגב' שיפמן. בנוסף, בית המשפט המליץ כי במקרים מסוימים על הצדדים להסכים לקבל את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט כמחייבת, ובכך לחסוך זמן ועלויות.