ע"פ 2720/07

תקציר

בפסק דין זה מתייחס השופט תחילה לשאלה האם אי צירוף תצהיר לבקשת המערער צריך להביא לדחיית בקשתו. נמצא, כי דרישה זו נדרשת רק כאשר מבקשים צו במעמד צד אחד, אשר המערער הצהיר במפורש כי אינו מבקש. מאחר שהבקשה נקבעה לדיון בהשתתפות שני הצדדים, לא היה צורך בתצהיר. לפיכך, השופט קובע כי שגה הערכאה הנמוכה יותר כשדחה את בקשת המערער בנימוקים אלה. במעבר לסוגיה השנייה, דן השופט בשאלה האם ראוי להיעתר לבקשת המערער לגופה. ראשית הם קובעים כי יש לטפל בבקשות במסגרת חקירה מלאה של ההליך הפלילי. השופט מדגיש את החשיבות של פעולה מהירה במקרים אלה כדי להיות יעילים, ומציין כי המערער פעל לאט מדי; המתנה של למעלה משנתיים לאחר גילוי עבירות הבנייה בטרם הגישו את בקשתם. מאחר שהמערערת לא פעלה בהקדם, והקונסטרוקציה היא כיום עובדה מוגמרת, קובעת השופטת כי אין מקום להיעתר לבקשת המערערת לצו הפסקה שיפוטי ולצו הפסקה והפסקה בשלב זה. תחת זאת, השופט מציע כי על המערער לפתוח בחקירה מלאה, שתוביל להגשת כתב אישום, ולאחר מכן להגיש בקשה לצווים הרלוונטיים במסגרת הליך זה. לבסוף, בהסכמת שני הצדדים, השופט מוסר את פסק הדין בהעדרם, ופסק הדין יועבר לבאי כוח הצדדים על ידי המזכירות.