תמ"ש 53329-01-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע על הסף על סמך ההגשה והטיעונים שהוצגו. השופטת, לאחר שעיין בבקשה ובמסמכים הנלווים, מצאה כי אין עילת תביעה וכי התביעה מהווה חריג לכלל של דחייה על הסף. השופט הדגיש כי דחיית תביעה על הסף צריכה להיות מיושמת רק במקרים חריגים וכי אין לסגור את דלתות בית המשפט בפני בעל דין אלא אם הדבר הכרחי לחלוטין. במקרה זה קבעה השופטת כי תביעת התובעים התיישנה וכי המשך קיומה יהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי ובזבוז משאבים שיפוטיים. התביעה, שביקשה להשיב כספים שהיו שייכים לכאורה לנתבעת ושימשו למימון התובעים – ילדי המנוח – נעדרה כל יסוד, שכן הנתבע ידע על הסדר זה במשך שנים ואף הודה בו בתצהירים קודמים. יתר על כן, השופטת ציינה כי התנהלותם הכלכלית של הצדדים כבר נדונה והוחלט בפסק דין קודם, מה שהופך את התביעה הנוכחית לניסיון להתדיין מחדש על קרקע ישנה. השופט גם פקפק בתום הלב של הנתבע בהגשת התביעה, וציין כי דפי הבנק עליהם התבססה התביעה הושגו בשל טעות של המזכירות וכי הנתבע מנסה להשתמש בהם כדי לדוג ראיות. ככלל, קבעה השופטת כי לתביעה אין סיכוי להצליח וכי מדובר בשימוש לא ראוי במערכת המשפט, המצדיק את דחייתה על הסף. התובעים חויבו לשלם לנתבעת הוצאות מופחתות בסך 5,000 ₪, והתיק נסגר.