ע"פ 566/86

תקציר

פסק הדין עוסק בגבר שגרם להריונה של אישה בשם ורדה איוב עבדאללה מחוץ לנישואים. לאחר שבתחילה הכחיש את אבהותו, הסכים להינשא לה כאשתו השנייה. היא עברה לגור בבית אחיו לפני שילדה תאומים. ורדה נפטרה זמן קצר לאחר הלידה, והמערער נעצר בגין רציחתה. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על סמך עדותו של אסיר אחר, מח'לוף, שטען כי המערער הודה בהרעלת ורדה באמצעות פרתיון מעורבב בלבנים ודבש. בית המשפט מצא את עדותו של מחלוף אמינה למרות עברו הפלילי, שכן לא היה לו מניע לשקר, והוא חשף פרטים על הפשע שרק מבצע העבירה יכול היה לדעת. בנוסף, הראיות הרפואיות תמכו במסקנה כי ורדה מתה מהרעלת פרתיון. הכחשתו של המערער את הטענות והתנהגותו הבלתי אמינה הכללית סיבכו אותו עוד יותר. בית המשפט העליון דחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ואישר את ההרשעה ברצח. היא הדגישה כי אין לפסול עדים באופן אוטומטי בשל עברם הפלילי, אך במקרה זה נקט בית המשפט משנה זהירות ובחן היטב את עדותו של מחלוף ומצא אותה אמינה. הראיות הרפואיות, ובמיוחד הימצאות פרתיון והיעדר אסטראז בגופה של ורדה, תמכו במסקנה כי היא הורעלה, וסעיף 309(4) לחוק העונשין מטיל על אדם אחריות לזירוז מותו של חולה. בית המשפט לא מצא סיבה להאמין שמישהו מלבד המערער הרעיל את ורדה. יתר על כן, שקריו והתנהגותו הבלתי מהימנה של המערער, יחד עם הראיות הרפואיות, גברו על טענות ההגנה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור והותיר על כנו את ההרשעה ואת עונש מאסר העולם.