ת"פ 506/07

תקציר

השופט, אליהו ביתן, שקל היטב את הראיות שהוצגו בתיק זה סביב מרדף מכוניות מהיר. שאלות המפתח היו: מי נהג ברכב, ואילו עבירות בוצעו במהלך המרדף. השופט קיבל את עדותו של קצין המשטרה לפיה נאשם 1 נהג ברכב, לבוש חולצה לבנה, וקבע כי נאשם 1 נהג בצורה מסוכנת וללא רישיון או ביטוח. זה התבסס על עדותה הקוהרנטית והמשכנעת של הקצינה אירנה, כמו גם ראיות תומכות אחרות. עוד קבע השופט כי נאשם 1 ביצע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אך לא מצא ראיות מספיקות לכך שסיכן חיי אדם בנתיב תחבורה, כפי שטענה התביעה. השופט ייחס את היעדר הראיות להיעדר מידע מפורט על פרטי האירוע, ופירש את החוק ככזה שאינו כולל נהיגה מסוכנת רגילה כתנאי מספיק לעבירה זו. תחת זאת, נאשם 1 הורשע בנהיגה פרועה ורשלנית לפי סעיף 338 לחוק. באשר לנאשם 2, השופט מצא אותו אשם כמבצע משותף בעבירות שביצע נאשם 1, שכן מעשיהם היו מתואמים וחלק מתוכנית משותפת. נאשם 2 ביצע גם את העבירות של שימוש ברכב ללא רשות, כאשר הודה כי לקח את מפתחות רכבה של אחותו ללא רשותה, ונהג ללא נהג מלווה, בהיותו נהג חדש. לסיכום, שני הנאשמים זוכו מסיכון חיי אדם בזדון בנתיב תחבורה, אך נמצאו אשמים בעבירות אחרות.