ת"א 28443-02-13

תקציר

פסק הדין דוחה את טענתו של שכיב שביקש לאכוף הסכם מכר מקרקעין מיום 21.5.98. ההסכם נחתם בינו לבין הנתבעת מס' 1, והאב, למכירת חלקה בת שלושה דונם. והאב טען כי ההסכם בוטל זמן קצר לאחר חתימתו, ואילו שכיב התעקש שלא. השופט פסק לטובת והאב וקבע כי ההסכם אכן בוטל. יתר על כן, השופט מצא את עדותו של שכיב כחסרת אמינות, שכן היא אינה עקבית וסותרת ראיות אחרות. לגופו של עניין, הסברו של שכיב לעיכובו בנקיטת צעדים משפטיים לאכיפת ההסכם – שהתרחש כחמש-עשרה שנה לאחר חתימתו – אינו מספק. בנוסף, השופט ציין את ניסיונו של שכיב לזלזל בדמויותיהם של והאב ובעד נוסף, ומצא כי מדובר בניסיון נואש להסיח את הדעת מהחולשות בעדותו. עוד הזכיר השופט כי ההליך בבית דין דתי, שבו היו מעורבים שני הצדדים, מטיל ספק בטענותיו של שכיב . התיק בבית הדין הדתי עסק בקיום צוואה שהעניקה לכאורה לשכיב זכויות בחלקה המדוברת. שכיב הסכים לבטל את צו קיום הצוואה בנוגע לחלקה, והשופט מצא כי משתמע ממנו כי טענת הביטול אינה מופרכת. השופט קיבל את עדויותיהם של והאב ושל עד נוסף כמהימנות יותר והגיע למסקנה כי ההסכם בוטל בעל פה וסכום הרכישה הוחזר לשאקיב. משכך, נדחתה תביעת האכיפה, ושאקיב חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל.