ע"א 5888/08

תקציר

פסק הדין מתייחס בעיקר לסעדים האופרטיביים בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, תוך התמקדות בטענת המערערים בדבר הקמת שוק פתוח בסמוך למרכז הקניות שלהם, שלטענתם הובטח כשטח דשא על פי תשקיף שהוצג להם. בית המשפט דחה מספר סוגיות זרות בנוגע לחובות וחובות בין הצדדים, ואישר כי החזקת החנויות אינה מעידה על חוב שטרם נפרע מצד המערערים. לגופו של עניין, המערער מס' 6 היה רשאי לרשום חנות על שמו, בדומה למערערים אחרים, ללא כל הוכחה לתמורה שלא שולמה. כמו כן, נדרשו המשיבים לפעול במלוא המרץ על מנת להקל על רישומם של בעלי חנויות במינהל מקרקעי ישראל. המחלוקת העיקרית התעוררה כאשר המערערים טענו כי השוק הפתוח הפר את המצג שנעשה בתשקיף, שהוגדר כמסמך מחייב על ידי בית המשפט. תשקיף זה המחיש פרויקט עם 94 חנויות ושטחי דשא, המהווים מרכיב מרכזי בהתחייבויות החוזיות. בית המשפט דן בהבחנה בין מצגים בלתי מחייבים לבין מצגים המשולבים בתנאים חוזיים, ותמך בעמדת המערערים כי הם זכאים חוזית לשטח דשא. למרות זאת, האכיפה באמצעות הסרת השוק לא הוזמנה בשל סיבוכים של רוכלים מצד שלישי, ועמדה לא מוגדרת של כלל בעלי החנויות, אשר טשטשה את התוצאה המבוקשת על ידי המערערים שלא ייצגו את כל 94 החנויות. משכך, הסתפקו המערערים בתביעת פיצויים במקום אכיפת ההרחקה. בית המשפט דבק באישור הסדרי חניה חלופיים כפי שנפסקו בעבר, אם כי בשינויים. בסופו של דבר, הערעור והערעור שכנגד נדחו, תוך שהם מזהירים את המשיב מס' 2 על הקמת השוק ללא הסכמה ומטילים עליהם שכר טרחת משפט. פסק הדין, שאושר פה אחד על ידי השופטים חיות ופוגלמן, תמך בנימוקיו ובמסקנותיו של השופט י' עמית.