עפ"ת 53917-03-11

תקציר

המדינה ערערה על גזר דינו של המשיב בבית המשפט לתעבורה בירושלים שהודה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. בית המשפט גזר על המשיב שנתיים פסילה, כאשר עשרה חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי, בנוסף לצו עבודות שירות של 250 שעות. המדינה טענה כי העונש מקל יתר על המידה ויש להחמיר לשנתיים מלאות, בעוד המשיב ביקש להותיר את העונש הנוכחי על כנו. המשיב סירב לבצע בדיקת נשיפה, שבית משפט קמא ראה בה תוצאה של אי הבנה בין המשיב לבין המשטרה. בית המשפט מצא כי התנהלות המשטרה הייתה בעייתית וכי נפלו פגמים בעניינה. עם זאת, המשיב הודה באשמה, חסך זמן בבית המשפט, וניתן היה לקבוע עונשים חלופיים. שופט הערעור הסכים עם המדינה כי נימוקיו של בית משפט קמא היו פגומים. הם הבהירו כי הגמישות להפחתת עונש המינימום בגין נהיגה בשכרות מוגבלת למקרים חריגים ביותר וכי הודאתו של המשיב באשמה וזמינותם של עונשים חלופיים אינם מהווים נסיבות מיוחדות. יתר על כן, השופט מצא כי יש די אינדיקציות לשכרותו של המשיב מעבר לסירובו לבצע את בדיקת הנשיפה, לרבות הודאתו כי שתה שלוש כוסות וודקה לפני הנהיגה. גם בדיקות חיצוניות תמכו במסקנה שהוא היה שיכור. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי יש להחמיר את העונש לשנתיים פסילה, להאריך את העונש הנוכחי בארבעה עשר חודשים, והמשיב פטור מצו עבודות שירות. המשיב נדרש להפקיד את רישיון הנהיגה בתוך פרק זמן קצוב.