פש"ר 21338-09-11

תקציר

בית המשפט קבע כי בקשת המבקש למתן צו כינוס נכסים והכרזה על פשיטת רגל נעשתה בחוסר תום לב ולכן דינה להידחות. החלטה זו התקבלה על יסוד מחדלו של המבקש להפגין תום לב ביחס לשתי תקופות: היווצרות החובות, והתקופה שלאחר מתן צו הכינוס. המבקש קיבל 250,000 ₪ מחברה שזמן קצר לאחר מכן הוטל עליה צו פירוק. הכספים הועברו למבקש זמן קצר לפני בקשת הפירוק, מה שעורר חשד להעדפת נושים אסורה. המבקשת לא הביאה כל ראיה לאן הלך הכסף לאחר שהופקד בחשבונה, למרות הטענות כי הוא הועבר לבני משפחה ושימש לפירעון חובות. בית המשפט מצא כי אין זה סביר שהמבקשת תחלק את כל הכספים שהתקבלו ולא תשמור אותם לעצמה, במיוחד בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה לכאורה. בנוסף, סביר להניח שחתנו של המבקש, שהיה מעורב בחברה, ידע על מצבה הכלכלי הרעוע בעת העברת הכספים, דבר המעיד גם על מודעותו של המבקש. זאת ועוד, המבקשת הסכימה למתן צו בית משפט בהליך הפירוק המחייב את החזרת הכספים, אך בהמשך טענה כי לא הייתה מיוצגת בבית המשפט ולא הסכימה. בית המשפט מצא טענה זו לא כנה, שכן המבקשת התייעצה עם עורכת הדין המדוברת והוא הגיש עבורה מסמכים. ככלל, התנהלותה של המבקשת הפגינה חוסר תום לב, והביאה את בית המשפט לדחות את בקשתה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזה על פשיטת רגל.