עת"מ 700/06

תקציר

התביעה, שהוגשה על ידי שלושה עותרים, בהם קטין, ג'יהאד דענא, ביקשה לחייב את מנהל לשכת מנהל האוכלוסין במזרח ירושלים להעניק לקטין מעמד של תושב קבע בישראל. העותרים היו סבה וסבתה של הקטינה שקיבלו עליה משמורת מאז שהייתה תינוקת מאחר שהוריה לא יכלו לטפל בה. הסבתא מונתה לאפוטרופוסית קבועה של הקטין על ידי בית הדין השרעי בשנת 2000. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם יש להעניק לקטין תושבות קבע מכוח תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, המקנה לילד מעמד זהה לזה של הוריו או אפוטרופסו. המשיב טען כי תקנה 12 חלה רק במקרים חריגים בהם ההורים אינם מסוגלים או אינם רוצים לגדל את ילדם ללא סיבה סבירה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טובת הילדה מחייבת אותה להישאר במשמורת סבתה, במיוחד לאור צו האפוטרופסות החוקי. זאת ועוד, מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות המשיב בתיק, שגרמה לשיהוי מיותר של כשלוש שנים ללא כל החלטה או הצדקה. משכך, פסק בית המשפט לטובת העותרים, והורה למשיבה להעניק לקטינה מעמד של תושבת קבע בישראל, תוך התאמתו למעמדה של סבתה. כן חויב המשיב לשאת בהוצאות העותרים. החלטה זו נועדה להגן על שלמות התא המשפחתי ולדאוג לרווחת הילד, ולהבטיח שהוא יקבל מעמד המתאים לאפוטרופוס שלו.