עב"ל 113/10

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לערעור על פסק דין של המוסד לביטוח לאומי ששלל את מעמד התושבות של אישה בישראל. האישה, בעלת תעודת זהות ישראלית, עזבה את ישראל ועברה להתגורר עם בעלה בשטחים. השאלה המרכזית הייתה האם היא סיפקה ראיות מספיקות כדי להוכיח שהיא חזרה לגור בישראל לאחר היעדרות ממושכת, בהינתן שנטל ההוכחה מוטל עליה. בית המשפט מצא כי למרות שהמערערת אכן עזבה את ישראל בשלב מסוים, המוסד לביטוח לאומי לא הצליח להוכיח את טענתו כי היא לא הייתה תושבת מאז שנת 1979. זאת ועוד, המכון לא הציג כל ראיה משכנעת לסתור את טענת המערערת כי שבה להתגורר בישראל. כתוצאה מכך, החלטת המכון נמצאה בלתי ראויה, והערעור התקבל. עם זאת, בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה, בית המשפט התיר למכון הזדמנות לחקור ולהחליט במועדים הנדונים, כאשר המערערת שומרת לעצמה את הזכות להגיש תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי אם אינה מרוצה מהחלטתו החדשה של המכון.