בג"צ 778/79

תקציר

הפרשה נסובה סביב הקמת תחנת דלק בקצרין שברמת הגולן. פקיד לשעבר ונכה צה"ל, העותרת, ביקשה להקים תחנת דלק בשיתוף פעולה עם סונול. הוא ביסס את טענתו על כמה מכתבים מגורמים ממשלתיים התומכים ככל הנראה בפרויקט שלו. עם זאת, טענו המשיבים – רשויות המדינה – כי בקשתה של העותרת לא פעלה על פי ההליכים הנכונים וכי גורמים אחרים היו מעורבים בהליך. העותר טען כי פעל בתום לב על סמך מכתבים רשמיים אלה. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם ניתנה הבטחה מחייבת של רשות שלטונית לעותר. העותר הפנה למקרה שהוזכר בפרשת רוברטסון נ' שר הגמלאות, שבו התקבלה קבלת סמכותו של אדם על ידי פקיד ממשלתי. עם זאת, השופטים במקרה זה קבעו כי העותר אינו יכול להניח באופן סביר כי לפקיד עמו הוא מתמודד יש סמכות להקצות קרקע או לתת היתרי בנייה. המכתבים שהציג העותר לא היוו ראיה מספקת להבטחה, מה גם שהם לא היו ממוענים אליו ולא הגיעו מתובע מוסמך. זאת ועוד, ידיעתו של העותר על מעורבותם של גופים שלטוניים אחרים בהליך ערערה את טענתו לתום לב. השופטים הגיעו למסקנה כי יש לדחות את עתירת העותר, ולבטל את הצו המותנה וצו הביניים בדבר הריסת המבנה. רשויות המדינה היו אחראיות ליצירת נסיבות מבלבלות, והוצאותיו של העותר, לרבות שכר טרחת עורך דין, חויבו במשיבים בסך של 15,000 ל"י. השופט שמגר, השופט בן-פורת והשופט בכור הסכימו עם פסק הדין.