עת"א 49428-06-11

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה של אסיר שביקש להשתתף בסבב חופשות (חופשה), שנדחתה על ידי שירות בתי הסוהר. השופט פותח וקובע כי חופשה היא פריבילגיה הניתנת לאסירים ואינה זכות מוקנית, ומכאן שהענקתה נתונה לשיקול דעתו של שב"ס. המטרה העיקרית של מתן אפשרות לאסירים לצאת היא לחזק את הקשר שלהם עם משפחותיהם וקהילותיהם, ולתמרץ התנהגות טובה. עם זאת, ההחלטה על מתן חופשה תלויה גם בהערכת מסוכנותו של האסיר ובצורך להגן על שלום הציבור ונפגעי העבירה. במקרה של אסירים שביצעו עבירות מין בתוך המשפחה, נדרשות חוות דעת מגורמים מקצועיים כמו מב"ן ווגה כדי להעריך את מסוכנותם לציבור ולקורבנות ספציפיים. בית המשפט מכיר בכך שהתערבותו בהחלטות שב"ס בעניין חופשה היא חריגה ובוחנת בעיקר את סבירותן של החלטות אלה. במקרה זה, חוות הדעת של מב"ן והעובדת הסוציאלית של שב"ס המליצו להעניק לעותר חופשה בתנאים מגבילים, ואילו היועץ המשפטי לממשלה והמינהל האזרחי התנגדו לכך בשל רמת הסיכון הגבוהה של העותר והפגיעה הפוטנציאלית בנפגעים. בית המשפט, לאחר ששקל את נתוניו האישיים של העותר, נסיבותיו ומצב הקורבנות, מיישר קו עם האחרון וקובע כי העותר אינו כשיר לצאת לחופשה בעת הזו. זאת ועוד, המידע החסוי שהוצג על מצבן הנפשי של גרושתו ובנותיו של העותר, שהיו קורבנות להתעללות בו, מחזק את ההחלטה. בסופו של דבר, השופט מחליט לדחות את העתירה, תוך שהוא מדגיש כי ההחלטה שלא להעניק חופשה, אף שהתבססה על המלצות של כמה רשויות, הייתה סבירה ולא הצדיקה התערבות שיפוטית.