ת"א 18482-05-20

תקציר

פסק הדין מתאר מחלוקת בין לאה ליוסף על תנאי הסכם בעל פה לעבודות שיפוץ שביצע יוסף בדירתה של לאה. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב הסכום הכולל שסוכם, כאשר יוסף תובע סכום מע"מ נוסף על 65,000 השקלים המוסכמים. השופט מצדד בלאה, ולא מצא כל אזכור בכתב או בעל פה למיסים נוספים, בנימוק של היעדר הסכם כתוב, היעדר קבלות או חשבוניות, והתנהלות מפוקפקת של יוסף בכל הנוגע לתיעוד. בנוסף, מציינת השופטת כי יוסף לא הביא עדים מסוימים שיתמכו בטענותיו, דבר המחליש את גרסתו לאירועים. גם עדותו של אייל, שהוצגה על ידי התובע, נמצאה מגמתית ולא אמינה. לגבי עבודות נוספות שביצע יוסף, קובעת השופטת כי חלק מהעבודות אכן היו נפרדות מההסכם הראשוני וראויות לתשלום נוסף. יוסף זכאי לסך של 15,000 ₪ עבור עבודות אלה. השופטת דוחה את תביעתה הנגדית של לאה, שביקשה פיצוי בגין ליקויים לכאורה ועבודות לא גמורות, שכן היא לא הביאה ראיות מספיקות, לרבות חוות דעת מומחה, לתמיכה בטענותיה. לפיכך מוטלת על לאה לשלם ליוסף 35,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, וכן לכסות את הוצאותיו, שכר טרחת עדים ושכר טרחת עורך דין, הצמודים ומתוארכים לפסק הדין. תביעתה שכנגד של לאה נדחית, והמזכירות מופנית להעביר העתק מפסק הדין לשני הצדדים ובכך לסגור את התיק.