בג"צ 7812/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה נגד החלטת שר התקשורת, אשר קבע כי העותרת אינה רשאית לנכות "דמי גבייה" מתשלומים למשיבים מסוימים, והורה לעותרת להשיב את האגרות שכבר נוכו. לאחר שהעתירה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מחוסר סמכות, עתר העותר לבג"ץ ובמקביל הגיש עתירה נוספת. טרם הדיון בבג"ץ הגיעה העותרת להסדר פרוצדורלי עם אחת המשיבות, חברת קווי הזהב, לפיה תשלם להם 10.4 מיליון ש"ח, וכן החליטה שלא לעמוד על טענותיה בדבר דמי הגבייה כנגד יתר המשיבים. העותר ביקש לדחות את העתירה השנייה כדי "להציל את ההתדיינות המשפטית". בג"ץ הורה על מחיקת העתירה, אך הותיר את שאלת שכר הטרחה על כנה. בית המשפט קבע כי על העותרת לשאת בהוצאות המשפט של המדינה ושל ברק, שני המשיבים האחרים. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי על בעל דין ליטול על עצמו את הסיכון שיריבו יבקש הוצאות אם יבחר לחזור בו מתיק. מאחר שהעותרת לא קיבלה את הסעד המבוקש ולא סיפקה הסבר משכנע מדוע החליטה לנטוש את התביעה, עולה כי העתירה לא הייתה מוצדקת. זאת ועוד, טענות העותר כנגד החלטת השר לא נשמעו ולא הובהרו על ידי בית המשפט בשל דחיית התביעה על ידי העותר, ולפיכך על העותר לשאת בהוצאות שנגרמו לצדדים האחרים. בהתחשב במורכבות התיק, הזמן שהשקיעו המשיבים וסכום שכר הטרחה שנפסק בדרך כלל במקרים כאלה, חויב העותר לשלם לכל אחד מהמשיבים 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.