בג"צ 4646/08

תקציר

במקרה של פסילת העותר מלהתמנות למנהל מינהל מקרקעי ישראל, אישר בית המשפט את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, ומצא אותה מוצדקת בהתבסס על מספר גורמים. העתירה הדגישה סוגיות כמו הפרות לכאורה של הצדק הטבעי ושאלות הנוגעות לסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט ציין כי לתפקיד המנהל יש משמעות רבה בשל אחריותו לניהול מרבית קרקעות ישראל, המחייבת עמידה באמות מידה אתיות גבוהות. התבטאויותיו הגזעניות בעבר של העותר נגד הציבור הערבי היו מרכזיות בפסילתו, שכן הן פגעו בהתאמתו המוסרית לתפקיד ועלולות לסכן את אמון הציבור בהוגנות הממשל ובשוויוניותו. על אף שהעותר היה בעל כישורים מקצועיים והכחיש כל עבירה פלילית בחקירות מתנהלות, מצא בית המשפט כי דבריו מעידים על ערכים בלתי הולמים לתפקיד כה רגיש. גם קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה כי המינוי יהיה פסול מבחינה משפטית נמצאה ראויה. חרף חששות פרוצדורליים בדבר זכות הטיעון של העותר, לא היה בהם די כדי לבטל את חוות הדעת, נוכח חומרת דבריו. בסופו של דבר, בעוד היועץ המשפטי לממשלה ספג ביקורת על כך שמנע דיון ממשלתי במינוי, החליט בית המשפט שלא לפסול זאת בשל הרציונל החזק המגבה את חוות דעתו, ובכך דחה את העתירה.