תע"א 3456/09

תקציר

התובעת, עובדת הרשות המקומית הנתבעת, תבעה סעד הצהרתי וכספי בנוגע לתפקידה כמנהלת מרכז ההדרכה לבטיחות בדרכים, טענה כי הוטרדה על ידי הנתבעת וביקשה צו שיאפשר לה להדריך במרכז. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם התובעת מילאה תפקיד ניהולי ולכן זכאית לשכר ניהולי, כאשר התובעת טענה שהיא "המנהלת" של המרכז והנתבעת טענה שהיא רק "אחראית" לכך. בית הדין קבע כי התובעת לא הציגה כל ראיה המזכה אותה בתפקיד "דירקטורית", ולפיכך תביעתה לשכר ניהולי אינה תקפה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת התובעת להתנכלות מצד הנתבעת, וקבע כי מרבית האירועים שצוינו התרחשו מחוץ לתקופת ההתיישנות וכי התובעת לא הציגה כל ראיה משכנעת להתנכלות. באשר לבקשת התובעת להדריך במרכז, קבע בית המשפט כי תפקידה של התובעת היה אדמיניסטרטיבי בעיקרו וכי כל עבודת הדרכה שביצעה הייתה אגבית. בית המשפט קבע, כי מניעת הדרכתו של התובע הייתה בגדר סמכותה הניהולית של הנתבעת, ונעשתה מטעמים מנהליים ופדגוגיים תקפים. לבסוף, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הייתה מחויבת לאפשר לתובעת לשנות את תפקידה ולהפוך למדריכה במשרה מלאה, וכי על פי ההסכם בין הנתבעת לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הנתבעת לא הייתה מוסמכת לקבל החלטה כזו. התביעה נדחתה על כל היבטיה, והתובע חויב לשלם לנתבע 13,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.