ת"א 2860-11-19

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, ייצג את הנתבע בתיק נדל"ן מורכב. השניים חתמו על הסכם שכר טרחה לפיו התובע יקבל 40% מהנכס נשוא ההתדיינות כתשלום עבור שכר טרחתו, כולל מע"מ, לחילופין הנתבע יוכל לשלם לו 30,000 דולר בתוך שלושה חודשים מחתימת ההסכם. כמו כן חתם התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר, במסגרתו התחייב הנתבע להעביר לו 40% מהנכס. לאחר שהתיק המשפטי הסתיים בהצלחה, התעוררו קשיים בהעברת הנכס על שם הנתבע, אשר גרמו לעיכוב בהעברת החלק המוסכם לתובע. במהלך תקופה זו המשיך התובע לפעול להשלמת ההעברה, בהסכמת הנתבע ובידיעתו. בסופו של דבר, הנתבע סירב לשלם לתובע את שכר טרחתו, בטענה שכבר עשה זאת. בית המשפט פסק לטובת התובעת, בקובעו כי הנתבעת לא שילמה את שכר הטרחה המוסכם, וכי מועד תשלום שכר הטרחה של הסכם שכר הטרחה נדחה עד להעברת הנכס לחזקת הנתבעת. עוד קבעה השופטת כי המשך עבודתה של התובעת בתקופה שלקח להעברת הנכס, התבססה על הבנה בין הצדדים כי התובע יקבל שכר לאחר השלמת ההעברה. השופטת חישבה את שכר הטרחה המגיע לתובע על ידי לקיחת 40% מערך הנכס בעת חתימת הסכם שכר הטרחה, והחזרת סכום זה לפי מדד המחירים לצרכן בתוספת ריבית עד למועד התשלום בפועל. לאחר ניכוי הסכומים שכבר שילמה הנתבעת, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 715,770 ₪. השופטת דחתה גם את טענות הנתבע לתוספת שכר טרחה בגין טיפול בעניינים אחרים הקשורים לנכס, וקבעה כי לא היה הסכם שכר טרחה לעניינים אלה, וכי התובע פעל למען האינטרס שלו להבטיח את זכותו בנכס. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת התובעת כנגד הנתבעת, שלא הייתה צד להסכם שכר הטרחה ולא שידלה את הנתבע הגבר להפר את ההסכם. לתובע נפסקו 45,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-30% מאגרת בית המשפט, שישולמו על ידי הנתבע בתוך 30 יום.