סע"ש 65569-03-18

תקציר

התובעת, עובדת, תבעה את מעסיקה בגין אפליה מגדרית בכל הנוגע לתנאי השכר, בטענה ששכרה נמוך מעמיתיה הגברים עבור אותה עבודה. בית המשפט בחן את המקרה לפי חוק שוויון הזדמנויות וחוק שכר שווה. על פי חוק שוויון הזדמנויות, על המעסיק מוטלת החובה להוכיח כי פעל בניגוד לאפליה בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה ובפיטורים. בתוך כך, חוק שכר שווה קובע כי עובדים צריכים לקבל שכר שווה עבור אותה עבודה. החוק מאפשר קביעת שכר שונה בנסיבות מסוימות, כאשר על המעסיק מוטל נטל ההוכחה לצדקה. במקרה זה, התובעת לא הצליחה להוכיח פער שכר משמעותי כדי להעביר את נטל ההוכחה למעסיק לפי חוק שוויון הזדמנויות. בית הדין שקל גם את תוספת החי"ר, והגיע למסקנה כי שכרה של התובעת נקבע באופן הוגן בהתאם לתפקידה ונהלי המעסיק. טענותיה של התובעת בדבר אי ההתאמות בינה לבין עמיתיה הגברים נדחו מאחר והיא התקבלה לעבודה בנסיבות שונות ובסיווגי משרה שונים. גם ההחלטות בבקשות התובעת לשינוי תעריף התוספת נמצאו סבירות ולא מפלות. פסק הדין התייחס גם לשכר התמריץ ולדרגות האישיות, ולא מצא אפליה בהחלטות המעסיק. עם זאת, בית הדין קיבל את טענת התובעת בדבר ניכוי שלא כדין משכרה בעקבות תלונת שווא, והורה למעסיק להחזיר את הסכום שנוכה. בסיכומו של דבר, רוב טענותיה של התובעת נדחו, והיא חויבה לשלם את שכר טרחת עורך דינה של הנתבעת. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום.