ת"ק 49327-07-20

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את תביעת התובעת כנגד הנתבעים מבחינה חוזית וצרכנית. השופט קבע כי לא ניתן לקבוע היכן ועל ידי מי בוצע התרסיס על ידי הנתבע, אך הגיע למסקנה כי לא סביר שהוא התרחש במהלך היומיים שלאחר מסירת הרכב. דחיית התביעה הקודמת בבית משפט לתביעות קטנות לא היוותה תקדים, שכן הנתבעים הנוכחיים לא היו צד לתביעה זו. השופטת העדיפה את גרסת התובע לאירועים, וקבעה כי הפגם היה קיים בעת הרכישה וכי התובעת פעלה כראוי בגילויו ובדיווחו. מאחר שהמומחה לא יכול היה לייחס את התרסיס למי מהנתבעים, קבע השופט כי שניהם הפרו את התחייבויותיהם החוזיות כלפי התובע. עם זאת, השופט לא מצא ראיות מספיקות כדי להטיל אחריות נזיקית. לפיכך, השופט הורה לנתבע אלבר, הבעלים והמוכר הראשון של הרכב, לפצות את התובע בגין הנזק הכספי, שייקבע על פי הערכת המומחה מטעם בית המשפט. בנוסף, חויב אלבר לשלם לתובע את חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, וכן הוצאות משפט. התביעה נגד הנתבעת השנייה, דלק מוטורס, נדחתה ללא הוצאות. השופט פסק לתובע נזק לא ממוני נגד אלבר, תוך הכרה באי הנוחות שנגרמה. לבסוף, חויב כל צד לשאת בהוצאותיו, עם אפשרות לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי.