רע"א 8548/96

תקציר

במקרה זה, המבקש, נהג משאית, תבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר שמעד ופצע את עצמו בעת שיצא ממשאיתו החונה כדי לקחת מצית. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי דחו את תביעתו, בנימוק כי "השימוש ברכב מנועי" לא נעשה "לצרכי תחבורה", יסוד הנדרש על פי החוק לאחר תיקון מס' 8 בשנת 1990. תיקון זה הכניס את "מבחן התעבורה" הקובע כי אירוע נחשב לתאונת דרכים רק אם הוא קשור קשר הדוק לפעולה או לסיכון תעבורתי. בית המשפט העליון אישר החלטות אלה, והדגיש כי פעולת הכניסה או היציאה מרכב צריכה להתייחס ישירות לשימוש התחבורתי שלו כדי שיהיה בר פיצוי. פעולת השבת המצית על ידי המבקש לא הגשימה תכלית הובלה זו, ולכן פציעתו אינה זכאית לפיצוי על פי החוק. תוך הכרה באתגרים שבהבחנה בין שימוש ברכב תחבורתי לשימוש ברכב שאינו תחבורתי, הדגיש בית המשפט את היצמדות להוראות החוק, דחה את הערעור וחיזק את ההבחנה בין סיכוני תנועה לסיכוני תנועה. משכך, חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיבים.