ע"ח 49320-12-20

תקציר

התיק נסוב סביב ניסיונו של המערער לערער על עבירות חניה ובקשותיו לעיין בחומרי חקירה הנוגעים לעניינו. פסק הדין דוחה את שלושת הערעורים שהובאו בפני בית המשפט. ראשית, נקבע כי זכות העיון בחומרי החקירה המפורטים בסעיף 74 לתקשי"ר חלה רק על כתבי אישום בגין עבירות או עוונות ולא על עבירות החניה הנדונות, המסווגות כחטאים. החרגת עבירות חטא מהזכות לעיין בחומרי חקירה בחוק היא הגיונית ומשרתת את האינטרס הציבורי באכיפה מהירה ויעילה בעבירות קלות. גם הערעורים על החלטות בית משפט קמא, אשר דחו את בקשות המערער לעיין בחומרים הנוגעים לתעודות עובד ציבור, התכתבויות ואישור חקירה, נדחים. ההתכתבויות הפנימיות בין גורמי התביעה אינן מהוות חומר חקירה ואין בהן מידע רלוונטי להגנתו של המערער. גם הבקשות להתכתבויות בדבר תעודות עובד ציבור ונהלי עבודה לאישור חקירה נדחות בשל היותן חסרות רלוונטיות וקשר לטענות המערער. טענותיה ובקשותיה של המערערת נתפסות כניסיון ל"מסע דיג", שאינו מותר. יתר על כן, פסק הדין מדגיש את עקרון המידתיות, וקובע כי אין לעשות שימוש בלתי מידתי במשאבי המערכת המשפטית לעניינים פעוטים. במקרה דנן, עבירות החניה הנדונות שוות 100 ₪ כל אחת, וטיעוניו הכלליים של המערער וחוסר הבהירות בדבר הצורך בחומרים אלה להגנתו אינם מהווים הצדקה מספקת לשימוש במשאבים שיפוטיים משמעותיים. לפיכך, הערעורים נדחים, והמערער חויב לשלם הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ לאוצר המדינה.