ת"א 58707-02-21

תקציר

התובע, שנפל ממשאית ונפצע, טען כי מדובר בתאונת דרכים ותבע את הנתבע לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השופטת פתחה בציון גרסאותיו הבלתי עקביות של התובע לגבי אופן התרחשות התאונה, והדגישה כי ליבת גרסאותיו – הנפילה מהמשאית – נותרה עקבית. השופט קיבל את טענת התובע כי נפל מהרכב, אך דחה את גרסתו האחרונה לאירועים, ומצא אותה לא משכנעת וסותרת הצהרות קודמות, לרבות אלה שבמסמכים משפטיים. השופטת ציינה כי הימנעותו של התובע מזימון עדים זמינים והשינויים שביצע בעדותו החלישו את עניינו. מאחר שהשופט לא יכול היה לקבוע את הנסיבות המדויקות של התאונה מעבר לנפילה, והנתבע חלק בעיקר על עיתוי הנפילה ומיקומה, הם יצאו מנקודת הנחה שהתובע נפל בעת שסידר את כיסוי המטען של המשאית לפני תחילת הנסיעה. לאחר מכן התייחס השופט לשאלה האם האירוע נחשב לתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. הם הגיעו למסקנה כי כיסוי המטען הוא חלק מתהליך הטעינה, המהווה חריג להגדרת "שימוש ברכב מנועי". בנוסף, לא מדובר בפעולה פתאומית שנדרשה כדי להקל על הנסיעה, אלא בהליך שגרתי לפני תחילת הטיול. לכן, זה לא נחשב טיפול בדרכים. השופט דן בקצרה בנזקים, בהנחה לצורך הטיעון כי האירוע נופל תחת חוק הפיצויים. הם פסקו את נזקי התובע, לרבות הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל וסיוע מצדדים שלישיים, והסתכמו בסך הכל ב-51,072 ₪. אולם, מאחר שהתביעה נדחתה, חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 6,500 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 12.1.2023.