סע"ש 16969-11-18

תקציר

התובעת, עובדת, תבעה את שני מעסיקיה בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו, לרבות הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן השתלמות ותשלומים עבור ימי חופשה וחגים. עוד טענה כי העסקתה היא במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, בניגוד לטענת הנתבעים כי היא עובדת פחות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע עבד 90% ממשרה מלאה, כלומר חמישה ימים בשבוע, בהיקף של 169 שעות בחודש. העסקתה הייתה רציפה, והיא לא הייתה זכאית לתשלום נוסף עבור ימי חופשה או חגים. בית המשפט בחן גם את התשלומים ששולמו לקרן הפנסיה וההשתלמות של התובעת ומצא כי למרות שהנתבעים לא פעלו לפי הנוהל התקין, התובעת הייתה מודעת לתשלומים אלה והסכימה להם. כמו כן, התובעת לא הייתה זכאית לכפל תשלומים, ויש להכיר בסכומים ששולמו לה ישירות או הופקדו מטעמה. בית המשפט חישב את הסכומים המדויקים המגיעים לתובע, שכללו 3,104 ₪ עבור הפרשות לקרן השתלמות ו-1,757 ₪ עבור דמי הבראה. סכומים אלה, בסך כולל של 4,861 ₪, ישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 9.4.2018. לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית אחריותו של הנתבע השני, אשר לטענת התובע יש לראות בו מעסיק משותף או להטיל עליו אחריות על פי החוק לאכיפה מוגברת. בית הדין מצא כי הנתבע השני אכן היה מעסיק משותף, אך אין צורך לבחון את אחריותו לפי החוק האחרון. כל צד היה אחראי לשאת בהוצאותיו המשפטיות, וההתנהלות הפסולה של עורכי הדין של שני הצדדים במהלך המשפט הוקעה. הרושם הכללי של בית המשפט היה ששני הצדדים אחראים להתנהגות הבלתי הולמת, והומלץ לעורכי הדין להפנות כל טענה הקשורה לאתיקה מקצועית לגוף המארח המתאים. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויישלח אליהם.