עת"מ 17107-05-20

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את העתירה המערערת על דחיית בקשת העותר למעמד לפי חוק השבות. העותרת, וסילינה דיאקיב, טענה כי סבתא רבא שלה יהודייה, דבר שיזכה אותה לעלות לישראל מכוח חוק השבות. עם זאת, השופט מצא כי דיאקיב לא הביאה ראיות מנהליות מספיקות להוכחת טענתה. המסמכים שהגישה דיאקוב לא הספיקו כדי לבסס קשר ישיר בינה לבין סבתא רבא שלה ולא הצליחו להוכיח את יהדותה של האחרונה. בנוסף, השופטת ציינה כי גם אם טענותיה של העותרת לגבי סבתא רבא שלה נכונות, היא לא הוכיחה כי משפחתה קיימה את היהדות באופן עקבי, שהיא דרישה על פי חוק השבות. החוק מעניק מעמד ליהודים ולבני משפחותיהם, אך טענתו של דיאקיב הייתה רחוקה, בהיותו נין, וחרגה מהוראות חוק השבות. תחת זאת, בקשתה נפלה תחת חוק הכניסה לישראל, המקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב, שיקול דעת שהופעל כראוי במקרה זה. זאת ועוד, השופטת העירה כי היעדר הנמקה בהחלטת הסירוב, אף שהיה פגם, אינו מצדיק את ביטול ההחלטה, וטיעוני הסף שהעלו המשיבים בדבר חוסר הניקיון של העותרת והשיהוי בהגשת בקשת המעמד, אף שלא טופלו, דיברו בעד עצמן. לבסוף, הגיע השופט למסקנה כי החלטת המשיבים סבירה ולא מצא פגם משפטי המצדיק התערבות שיפוטית. משכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪.