דב"ע מח/4-4

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם פיטורי רופא על ידי בית החולים הדסה היו בניגוד להסכם קיבוצי. ההסתדרות הרפואית והרופא עתרו לבית הדין האזורי בבקשה להכריז על הפיטורים כפסולים וביקשו מבית המשפט לבטל אותם ולהורות על החזרת הרופא. לחילופין, הם ביקשו להעביר את המחלוקת לוועדת הפרטה או לשקול מחדש את הפיטורים. בית הדין האזורי דחה את העתירה בקובעו כי אין מדובר ב"סכסוך קיבוצי" כהגדרתו בחוק בית הדין לעבודה, ולכן לא ניתן לדון בו לגופה. בית המשפט קבע כי אמנם התנאי הראשון לכך - לפיו הצדדים כשירים להיות צדדים להסכם קיבוצי - מתקיים, אך אופיו של הסכסוך אינו מהווה סכסוך קיבוצי. המערערים טענו כי הוראות מסוימות בשלושה מסמכים קובעות הסכם קיבוצי שנטען להפרתו. עם זאת, בית הדין מצא כי מסמכים אלה, לרבות הסכם משנת 1965 וחוקת עבודה, אינם מהווים הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים משום שלא נרשמו ככאלה. יתר על כן, ההסכם משנת 1965 לא היה ישים על הדסה שכן היא לא הייתה צד לו. בית הדין התייחס גם לסוגיות פרוצדורליות וקבע כי מקובל על המערערים להגיש תביעה אחת הן בהליך קיבוצי והן בהליך פרטני, וכי אין צורך שהמערער יחזיק בתפקיד בארגון העובדים. בסופו של דבר נדחה הערעור, ואישר את החלטת בית הדין האזורי.