ע"פ 30310/06

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים שהרשיע את המערער בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר. האישומים נבעו מכך שהמערער עשה שימוש בנכס בשטח של 40 מ"ר הממוקם ברחוב עמק רפאים 34 בירושלים למגורים, ללא האישור הנדרש של הוועדה המקומית לתכנון ובניה. בית משפט קמא הטיל קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר בפועל, והתחייבות של 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר להימנע מביצוע עבירות מסוימות לפי חוק התכנון והבניה. כן נצטווה המערער להימנע מכל שימוש במבנה ולמנוע שימוש של אחרים בבית המגורים, כאשר תחולת צו זה נדחתה לחודש אוקטובר 2007 על מנת לאפשר למערערת לקבל היתר שימוש כדין. השאלה המרכזית היא האם דירת המגורים נבנתה בהיתר כדין, שבית משפט קמא פסק נגדו. ההיתר הנדון, היתר בניה מס' 44736, ניתן לבניית גג רעפים מעל מבנה קיים עם חלוקות פנימיות בתוך שטח הגג. השרטוט הנלווה הראה את שטח דירתו של המערער מחולק בדרך כלשהי, אך לא הגדיר אותה כיחידת מגורים. עד מומחה מטעם התביעה העיד כי ההיתר לא היה למגורים, ואילו העד המומחה מטעם המערערת טען כי כן. הסתירות בעדויות וחוסר הבהירות בתכלית ההיתר מביאים לכך שלא ניתן לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. גם המערערת טענה לאפליה וביקשה הגנה משפטית, בטענה כי הסתמכה על מצגים מהרשויות. עם זאת, הראיות מצביעות על כך שהיא הוטעתה על ידי החברה המוכרת, והרשויות לא היו אחראיות לבחון את חוקיות הנכס שלה. זאת ועוד, המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שנקטה בכל האמצעים הדרושים לקיום החוק, כנדרש בסעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה, כדי ליהנות מההגנה. מכאן, שהרשעתו של המערער בעבירות לפי סעיפים 145(א) ו-204 לחוק התכנון והבניה עומדת בעינה. מצטיינות נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ויש לקוות כי הרשויות יגלו הבנה לאור מצבו הקשה של המערער. לפיכך הערעור נדחה.