בש"פ 625/05

תקציר

שני ערעורים אלה נובעים מהחלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב, בני מיכאלי, בערבות עד למשפטו בכפוף לתנאים מגבילים שונים. מיכאלי מואשם בסעיפים רבים של זיוף, שימוש במסמכים מזויפים וקבלת כספים במרמה בנסיבות מחמירות, הנוגעים לעיסוקו בתיווך רישיונות מוניות. בליבת כתב האישום נטען כי מיכאלי זייפה שוברי תשלום כדי לרמוז כי שולמו לבנק הדואר, שלשלה לכיס את כספי לקוחותיה והחזירה להם את השוברים המזויפים. לאחר מכן הציגו הלקוחות את השוברים הללו למשרד התחבורה, שהנפיק להם רישיונות למוניות. המדינה מערערת על החלטת בית המשפט המחוזי בטענה כי הראיות נגד מיכאלי חזקות מכפי שקבע בית המשפט, וכי תנאי שחרורו אינם מספיקים כדי להפיג את החשש להימלטותו מן הצדק. מנגד, מיכאלי מערערת על תנאי שחרורו, הכוללים מעצר בית, סכומי ערבות גבוהים וערבות צד ג', בטענה שהם מופרזים ובלתי מידתיים. שני הערעורים ראויים. אכן, הראיות שהציגה המדינה מעלות ספקות משמעותיים לגבי גרסתה של מיכאלי לאירועים, ואין מקום לאפיין אותה על ידי בית המשפט המחוזי כראיה חלשה. יתר על כן, נוכח חומרת האישומים, נסיעותיו התכופות של מיכאלי לחו"ל וסכומי הכסף המשמעותיים הכרוכים בכך, קיים סיכון ממשי לבריחתו מהארץ. לפיכך, ערעור המדינה מתקבל, ומיכאלי תיעצר עד תום ההליכים. גם ערעורה של מיכאלי נדחה במידה מסוימת; תנאי שחרורו ייבחנו מחדש על ידי בית המשפט המחוזי, שעשוי להטיל תנאים מכבידים פחות, אם כי הם עדיין צריכים לתת מענה לחשש האמיתי מבריחת מיכאלי. כן נדרש בית המשפט המחוזי לבחון את תנאי הערבות הבנקאית שהוטלה על מיכאלי ואת האפשרות להטיל עיקול על רכושו.