רע"א 2735/99

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של הנתבעים שביקשו לבסס זכויות דיירות מוגנות בנכס מושכר המשמש כבית כנסת. חוות דעתו של השופט ריבלין גורסת כי לקהילה המתפללת אין אישיות משפטית נפרדת מחבריה ולכן אין לה זכויות עצמאיות. פסק הדין הקודם, שהכיר בנתבעים כחלק מהמתפללים בבית הכנסת, מתפרש כמכיר אך ורק בזכויותיהם של שלושה אנשים ספציפיים, שאף אחד מהם אינו משתתף בפעולה זו. יתר על כן, מאחר שפסק הדין הקודם ניתן נגד גוף שאינו תאגיד, אין לו משקל משפטי. רק לנתבעים הראשונים, שכבר אינם צד לתביעה זו, הייתה זכות לתפוס את הנכס. פסק הדין דוחה גם את רעיון ההשתק לטובת מי מהמערערים. השופט ריבלין מגיע למסקנה כי המערערים תופסים את הנכס שלא כדין וללא דמי שכירות מזה שנים, והמשיב זכאי לסילוקם. היא מקיימת את פסק דינו של בית משפט השלום ופוסקת למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 דולר. השופט טירקל, אף שהוא מסכים עם דחיית הערעור, מזהה פגם בעובדות ומציע להאריך את מעצרו לבית משפט השלום לצורך בירור. השופט ריבלין סבור כי אין בכך תוחלת, שכן כל העובדות הניתנות לבירור כבר נקבעו. על יסוד ממצאי בית משפט השלום גורסת השופטת ריבלין כי יש לדחות את התביעה, מה שמוביל אותה גם לדחות את הערעור ולהסכים עם פסק דינו של המשנה לנשיא. לפיכך, הערעור נדחה בהחלטת רוב.