ת"א 20064-12-20

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת הסילוק נגד הנתבעים 4 עד 6, ומורה להם לפנות את הנכס המדובר, אותו רכשו שלא כדין מהבעלים החוקיים. הבעלים החוקיים, התובעים, זכאים לדמי שימוש מהנתבעות 4 ו-5, ביחד ולחוד, עבור קומת המגורים, בסך 524,096 ₪ למשך 76 חודשים, בניכוי שווי שיפוצים בשווי 230,000 ₪, בסך כולל של 294,096 ₪. סכום זה ישולם לצד דמי השימוש במספרה, ביחד ולחוד על ידי כל הנתבעים 4 עד 6, בסך של 112,176 ₪ לאותה תקופה. בנוסף, נאשמים 4 ו-5 ישלמו 6,896 ₪ בחודש עבור שטח המגורים ונאשמים 6 ישלמו 1,476 ₪ בחודש עבור שטח המספרה, החל מחודש מרץ 2024 ועד לפינויים. הנתבעים 4 ו-5 יפצו את התובעים גם בגין הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 55,000 ₪. ההחלטה מאשרת את זכויות הבעלות של התובעים, ופוסלת את מכירת הנכס לנתבעים 4 עד 6 בשל חוסר תמורה ותום לב. היא מדגישה כי הקרקע המדוברת אינה מוסדרת, ופוסלת את הנתבעים מהגנות תקנת השוק. זאת ועוד, הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לטענותיהם, ובפרט לעניין תשלום התמורה ותום ליבם בעסקה. השופט גם מטיל ספק במהימנות עדויות הנאשמים, ומוצא אותן בלתי עקביות ואינן נתמכות במסמכים או בעדים רלוונטיים. חשוב לציין כי פסק הדין מציין כי הימנעותם של הבעלים החוקיים (התובעים) מרישום הערה בטאבו אינה מעניקה עדיפות לנתבעים, שכן הם היו מודעים לסכסוך הקיים ולא פעלו בתום לב. השופט מדגיש את העיתוי החשוד של הרכישה הנטענת, בסמוך לצו מניעה של בית המשפט, ואת אי הצגת המסמכים הנוטריונים הרלוונטיים, מה שמטיל ספק נוסף בטענות הנתבעים. בסופו של דבר, פסק הדין מחזק את זכויות התובעים ומורה על פינוי הנתבעים, תוך קביעת דמי שימוש ופיצוי התובעים בגין הוצאותיהם.