ת"א 13961-11-18

תקציר

השופט דחה את תביעת נזקי הגוף של תובעת שטענה כי נפצעה עקב רשלנות הנתבעים בזירת החלקה על הקרח. המחלוקת המרכזית הייתה האם התובעת נפלה כתוצאה מכדורי קרח שנערמו על המגרש, כפי שטענה. השופטת מצאה את גרסת התובעת לאירועים כבלתי אמינה, וציינה חוסר עקביות בעדויות שלה ושל עדיה, כמו גם היעדר ראיות תומכות. במקום זאת, השופט הגיע למסקנה כי נפילתו של התובע נבעה ככל הנראה מסיכון טבעי ואינהרנטי לפעילות החלקה על הקרח, כגון איבוד שיווי משקל. כמו כן, הדגישה השופטת כי הנאשמים נקטו אמצעים סבירים להפחתת סיכונים, לרבות תחזוקה שוטפת של המגרש, הצגת שלטי אזהרה והקרנת סרטי הדרכה. גם אם גרסת התובע לאירועים הייתה נכונה, השופט קבע כי הימצאותם של גושי קרח זניחים אינה מטילה אחריות משפטית על הנתבעים, שכן גושים אלה היו חלק מהסיכונים הטבעיים שמחליקים נוטלים על עצמם בעת עיסוקם בספורט. השופטת התייחסה גם לסוגיית השאלות המנחות במהלך חקירת התובע, וציינה כי למרות שהן מיואשות בדרך כלל, נדרשת גמישות מסוימת בחקירת עדים. לפיכך נדחתה תביעתו של התובע, וכל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו בשל פציעתו ונכותו לצמיתות.