ע"מ 403/06

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת בדבר תוקפו של ייפוי כוח בלתי חוזר, אשר העביר מקרקעין מצד לצד ללא תמורה. שאלת המפתח היא האם ניתן למשוך את המתנה מכיוון שהעסקה אינה סופית. ייפוי הכוח, שנחתם בשנת 1976, נפסל על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, ובעקבות זאת הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בערעור נטען כי חתימת המשיבה על ייפוי הכוח מהווה ויתור תקף על זכותה לחזור בה מהמתנה, שכן הדבר נעשה מרצון וללא כפייה. זאת ועוד, טוענת המערערת כי התנהגותה של המשיבה לאורך השנים, במהלכן לא התנגדה לשימוש ולבעלות של המערערת במקרקעין, תומכת בכך. מנגד, טוענת המשיבה כי חתימתה לא ניתנה מרצונה החופשי וכי נפלו פגמים בהליך, לרבות הטעיה, כפייה והשפעה בלתי הוגנת. ערכאת הערעור, לאחר בחינת הנסיבות והעובדות, פוסקת לטובת המערער. נמצא כי המשיבה לא הביאה ראיות מספיקות לפגמים כלשהם בחתימה על ייפוי הכוח, וכי היעדר התנגדותה במשך קרוב לשלושה עשורים מעיד על הסכמתה למתנה. בית המשפט קובע כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר מהווה ויתור תקף בכתב, כלומר המשיב אינו יכול לחזור בו מהמתנה. בנוסף, מסכימים השופטים עם המערערת כי המשיבים היו מודעים לתביעות המערערת במקרקעין ולפיכך, בתחרות זכויות, גובר על טענות המערער. הערעור מתקבל, אפוא, והמערער מוכר כבעלים החוקי של הנכס שבמחלוקת.