ע"א 412/90

תקציר

במקרה הנדון, המערער, רופא במקצועו, היה מעורב בהנפקת תעודות רפואיות כוזבות בין השנים 1981 ל-1983 כדי לסייע לאנשים להשתמט משירות מילואים, פעולות שבגינן קיבל תשלום. בעקבות הרשעתו הפלילית בעבירות של שוחד, הנפקת תעודות כוזבות והפרת אמונים, נגזרו על המערער שנת מאסר בפועל (שישה חודשי מאסר בפועל ושישה מאסר על תנאי) וקנס בסך 4,000 ₪. בנוסף, הוא עמד בפני שימוע משמעתי שיזם משרד הבריאות, שהמליץ על שלילת רישיונו הרפואי לצמיתות. למרות דעת מיעוט שהציעה פסילת רישיון לשנה בשל נסיבותיו האישיות של המערער, התקבלה תחילה המלצת הרוב לשלילת רישיון לצמיתות. עם זאת, היא אפשרה את האפשרות להגיש בקשה מחודשת לרישיון לאחר שנה. בית המשפט העליון בחן את המקרה, בהתחשב בחומרת העבירות ובפגיעה באמון הציבור במקצוע הרפואה. בית המשפט בחן האם שלילת הרישיון לצמיתות עולה בקנה אחד עם פוטנציאל ההשבה בעתיד. בשים לב לחוסר העקביות באמות המידה המשמעתיות ולטיפול המאוחר בתיק, החליט בית הדין בסופו של דבר לשלול את רישיונו של המערער למשך שלוש שנים במקום לצמיתות, תוך אזהרה כי עבירות דומות בעתיד עלולות להוביל להחמרת הענישה. פסק הדין הדגיש את חשיבות השמירה על טוהר המידות במקצוע הרפואה ואת הצורך באמות מידה משמעתיות עקביות.