ת"פ 433/01

תקציר

פסק הדין מתווה את קבילותו של מסמך מסוים כראיה בתיק משפטי. המסמך המדובר הוא תעודה שהונפקה על ידי הרשות המולדבית, ובפרט משרד החינוך והמדע, המעידה על הישגיו הלימודיים של הפרט. הסנגור טוען כי יש להגיש מסמך זה, יחד עם גיליון ציונים נלווה, כתעודה ציבורית ולראות בו ראיה לתוכנו. בינתיים, התביעה מתנגדת וטוענת כי המסמך מזויף ויש לסווגו כתעודה זרה, מה שיחייב את השגתו ישירות ממנפיקיו. עם זאת, ההגנה טוענת כי היא נופלת תחת החריג של עדות שמיעה וניתן לקבלה ללא נוכחות יוצריה. השופט פותח בהגדרת "תעודה ציבורית" לפי סעיף 29 לפקודת הראיות, המאפיין אותה כפעולה או רישום של גופים מחוקקים, שופטים או מבצעים, או חלק מרישומיהם הרשמיים. נטען כי התעודה, הנושאת את סמליה וחותמותיה של מדינת מולדובה, יחד עם חתימות רשמיות, נראית לכאורה כתעודה ציבורית. השופט מתייחס גם לתקדימים משפטיים קודמים, קרי פרשת דמיאניוק ואחרים, הקובעים את הקריטריונים לקבילות מסמך כתעודה ציבורית. אלה כוללים האם המסמך הוכן מכוח חובה סטטוטורית, אופיו הציבורי, כוונתו לשמר את תוכנו בעתיד ונגישותו לציבור המעוניין. לאחר ששקל בכובד ראש קריטריונים אלה, מגיע השופט למסקנה כי התעודה וגיליון הציונים עומדים בדרישות הקבילות כתעודה ציבורית. המשמעות היא שלמרות התנגדות התביעה, ניתן לקבל את המסמכים כראיות. השופטת מדגישה כי קביעה זו נוגעת רק לקבילות המסמכים ואינה קובעת את משקלם או אמיתותם. ניתן לערער על כל חזקה לטובת המסמכים במהלך פסק הדין. לבסוף מציינת השופטת כי פסק הדין ניתן בנוכחות הנאשם, בא כוחם ובא כוח המדינה, והוא מיום 24/02/2005.