ער"מ 39411-11-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור שניתן על החלטת צו העיקול הזמני של השופט מור-אל. הצו ניתן לטובת המשיבים, אשר טענו לתרמית כספית כנגד המערערים. המשיבים טענו כי הנתבעת אורית, שהתחזה לבת זוגו של המשיב הראשון, הוציאה מהם כספים במרמה. המערערים טענו כי נפלו קורבן לפעולת העוקץ המתוחכמת של אורית, אך הרשם התקשה לקבל את גרסאתם. ניכר היה כי המערערים קיבלו לחשבונותיהם כספים, שחלקם אף לא יועדו להם, לטענת המערערים עצמם. הרשם החליט כי למשיבים יש זכות לדרוש את הכספים וכי לפחות חלק מהעיקול צריך להישאר על כנו. הערעור על החלטה זו, בטענה כי היא שגויה וכי לראיות לא ניתן המשקל הראוי, לא צלח. בית המשפט מצא כי שיקול הדעת של בית המשפט הפרוצדורלי במתן סעד זמני הוא רחב ואין להקל בו ראש. טענות המערערים, לרבות כי לבית הדין הפרוצדורלי אין יתרון משמעותי על ערכאת הערעור במקרה זה, לא היו משכנעות. ההחלטה הייתה מפורטת ומנומקת, התקבלה לאחר שימוע והתרשמות בלתי אמצעית של הצדדים. באשר לתלונה ספציפית על שקר המשיב בנוגע להקלטות, ציינה השופטת כי אין מדובר בסוגיה מכרעת, והמסקנה לגבי עילת התביעה מבוססת היטב. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים.