ע"א 437/87

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעת רשלנות. המערער, שהתחשמל בילדותו כאשר השליך חוט על כבל מתח גבוה, טען כי המשיב לא נקט אמצעי זהירות נאותים. בית המשפט קבע, כי אמנם חלה על המשיב חובת זהירות, אך אמצעי הזהירות שננקטו – מרחק של 4.9 מ' בין הכבל לבית – היו סבירים. הדבר עמד באמות המידה המקובלות בישראל ובמדינות אחרות, ולא ניתן היה להטיל על המשיבה אחריות לכל הנזקים. פסק הדין הדגיש את מבחן הסבירות האובייקטיבי, המאזן בין אינטרס ביטחון הפרט, חופש הפעולה והאינטרס הציבורי. לטענת בית המשפט, המשיב נקט אמצעים סבירים, אך הסכנה הטבועה בחשמל משמעותה שלא ניתן להטיל אחריות מוחלטת. העובדה שאמצעי הזהירות עמדו בסטנדרטים הנהוגים בתעשייה תמכה במשיב. השופט ט' אור והשופטים א' ברק וש' לוין הסכימו.