ע"א 2299/99

תקציר

במקרה זה האשימו המערערים את חברת שיכון עולים בע"מ בליקויי בנייה בדירותיהם ובשטחים המשותפים, ומשנדחתה תביעתם הראשונית ערערו. בפסיקת בית המשפט העליון הועלו מספר נקודות מרכזיות. ראשית, היא הדגישה את החשיבות של הודעה בזמן על פגמים, שכן היא מאפשרת תיקון מיידי ומונעת נזק נוסף. בית המשפט הכיר בכך שהקפדה על דרישות ההודעה אינה צריכה לשחרר את המוכרים מאחריות שלא בצדק, במיוחד כאשר הם מודעים לפגמים. במקרה זה, שיכון עולים ידע על הליקויים וניסה לתקן חלקם, ובכך מילא ביעילות את דרישת ההודעה. יתר על כן, בית המשפט התייחס לסוגיית כתבי הוויתור הכפויים שעל הדיירים לחתום כדי להעביר את זכויות הבעלות שלהם, שדיור עולים דרש כתנאי מוקדם. ויתורים אלה, קבע בית המשפט, היו כפייה ושימוש לרעה בסמכותו של המשיב, שנחשבו דומים לאלה של רשות ציבורית, ועל כן פסולים. בית המשפט ציין גם את חשיבותו של קבלן הנושא באחריות לליקויי בנייה והדגיש כי קבלן אינו יכול לפטור את עצמו מחובות רק משום ששוכר לא מסר הודעה רשמית על ליקויים. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה על דיון מחודש בתיק. בית המשפט הציע לצדדים להגיע לפשרה או לאפשר הכרעה שיפוטית בדרך של פשרה. פסק הדין נגד דיור עולים כלל הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪ שישולמו למערערים.