ת"א 2703/05

תקציר

התובע, הבעלים של קניון רמת אביב, תבע את העירייה בגין תשלום יתר של ארנונה בשנים 1999-2000, עקב שינוי בלתי חוקי לכאורה בסיווג המס של חניון הקניון. העירייה טענה כי הסכם פשרה משנת 1999 מונע את תביעת התובע, אך בית המשפט מצא כי הוא חל רק על עניינים טכניים ולא על הטענות המשפטיות שהוצגו במקרה זה. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית לארנונה, ומצא כי "הוראות ההקפאה" של הכנסת הגבילו את יכולתן של הרשויות המקומיות להעלות את שיעורי הארנונה השנתיים כדי לרסן את נטייתן להעלות מסים. התובע טען כי העירייה הפרה הוראות אלה בכך ששינתה את סיווג הארנונה של החניון שלא כדין, מה שהוביל להעלאת המסים. באשר לסיווג שטח המס החל על החניון בשנים 1985-1987, קיבל בית המשפט את טענת העירייה כי מדובר באזור 2 ולא באזור 3 כפי שטענה התובעת. החל משנת 1987 קבע בית המשפט כי פעולות העירייה אינן חוקיות שכן הן נעדרו את אישור השרים הנדרש, והורה לעירייה לפצות את התובעת בגין תשלום יתר של ארנונה כתוצאה משינוי זה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובעת בדבר שינויים בלתי חוקיים לכאורה בצו הארנונה משנת 1991 המגדיר שטחים משותפים, ולא מצא שינוי מהותי הטעון אישור חריג. כמו כן, בית המשפט דחה את טענת התובעת כי ישנם מספר בעלים של החניון, וזיכה אותה בפטור, שכן מצא כי היא הבעלים היחיד. השופטת סיכמה בכך שחייבה את העירייה להשיב לתובע את המסים העודפים ששולמו עבור השנים 1999-2000 עקב שינוי הסיווג הבלתי חוקי, תוך השארת שיטת ההחזר לשיקול דעתו של התובע. העירייה חויבה לשלם לתובע שליש מאגרת בית המשפט, ריבית, הצמדה והוצאות בסך 20,000 ₪.