עמ"ש 3695-12-22

תקציר

הערעור מתייחס למספר צוואות שהותיר אחריו המנוח ומערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הצוואה החמישית והאחרונה בעילה של השפעה בלתי הוגנת מצד המערער. המשיבים טענו כי קיימת הסכמה מכללא של כל הצדדים לכך שכל הצוואות ייחתמו על ידי המנוח על ידי בית המשפט. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי התנהלות הצדדים מעידה על הסכמה להרחיב את הסכסוך כך שיכסה את כל הצוואות, לרבות הצוואות השנייה והרביעית, למרות שהן לא הוגשו פורמלית לקיום. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות הערכאה הנמוכה יותר בעניין הצוואה החמישית ואישר את הקביעה בדבר מעורבותו של המערער בעריכתה וקיומה של השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על ממצאיו של בית המשפט המחוזי בעניין הצוואה הרביעית, והגיע למסקנה כי אין די ראיות למעורבותו של המערער בעריכתה. לגבי הצוואה השנייה, בית המשפט מצא כי יש לקיימה בנפרד מהצוואות האחרות. הראיות הראו כי כוונת המנוח הייתה להוריש את עזבונו למערער, ולא הוכחה השפעה בלתי הוגנת בעת עריכת צוואה זו. השופט הציע לקבל את הערעור על הצוואה השנייה והורה למשיבים לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לסיכום, פסק דינו של השופט נפתלי שילה קיבל את הערעור, אישר את הצוואה השנייה וקבע את ההוצאות שנפסקו למערערת על ידי בית המשפט קמא.