בד"מ 37/15

תקציר

בפסק הדין הורשע עו"ד אברהם המר בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 בשני סעיפים. ראשית, הוא לא ייצג את ב.ב. בשקידה בהעברת זכויות בדירה שנרכשה על ידי ב.ב. התהליך, שהיה צפוי להימשך מספר חודשים, ארך למעלה משלוש שנים וגרם לב.ב. טרחה משמעותית והפסדים כספיים. המר לא סיפק את המסמכים הדרושים להעברת הזכויות, לא השיב לבקשות הנאמן שניהל את נכסיו של הבעלים הקודם שהיה בפשיטת רגל, והעביר את כספי הנאמנות שנועדו להבטיח את העסקה ללקוחותיו בטרם עת. יתרה מכך, האמר הפגין גישה מזלזלת ומכבידה לאורך כל ההליך, לרבות במגעיו עם בית המשפט שדן בתלונה האתית שהגיש ב.ב. הוא לא השיב לוועדת האתיקה, ביקש ארכות רבות ולא לקח אחריות על מעשיו, אלא האשים אחרים וטען שהוא קורבן לרדיפה. בית המשפט מצא את נימוקיו בלתי משכנעים ומעידים על כך שלא הבין את חומרת מעשיו. בהתחשב בעברו המשמעתי הענף, שכלל הרשעות קודמות בעבירות דומות, החליט בית הדין כי עונש השעיה הוא בלתי נמנע. לפיכך נגזרו על המר שנתיים השעיה בפועל מעיסוק בעריכת דין, ולאחריהן שנתיים מאסר על תנאי, קנס בסך 7,500 שקל ותשלום הוצאות ללשכת עורכי הדין בסך 7,500 שקל. חומרת העונש נועדה להגן על שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין ולהעביר מסר של אפס סובלנות להפרות אתיות חוזרות ונשנות.