ע"ע 12159-01-19

תקציר

במקרה הנסקר, דן בית הדין בבקשה לדחיית תביעה על יסוד העובדה שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע, עובד זר, לבין הנתבעים, ולפיכך נעדר סמכות. בית הדין האזורי דחה את התביעה, בקובעו כי המערערת אינה מהווה "תחליף" לעובד הזר, כהגדרתו בתקדימים משפטיים. בית המשפט הדגיש כי ערב או בעל מניות אינו יכול להיחשב כ"מחליף" אלא אם המעסיק חדל להתקיים כדין. בית המשפט המחוזי אף פסק שלא להעביר את התיק לערכאה אחרת בשל העמימות והמחדלים שבתביעה. המערער טען, כי על פי חוק המחאת חיובים, יש לראות בו כמחליפה של העובדת הזרה ולזכות לתבוע את זכאותיה. עם זאת, בית הדין מצא כי סמכותו של בית הדין לעבודה משתרעת על תביעות כאשר העילה היא ביחסי עבודה. בערעור נקבע כי ניתן לראות בנמחה "מחליף" לעובד בכל הנוגע לזכויות מוקלות, כאשר לבית הדין לעבודה סמכות עניינית. לפיכך הוחלט להאריך את מעצרו של התיק להמשך ההליכים, תוך הטלת ספק בהיבטים כמו תוקפה של ההקצאה והשלכותיה. פסק הדין הדגיש את הצורך במעורבותה של העובדת הזרה נוכח הפגיעה הפוטנציאלית בזכויותיה, ושיקף גישה זהירה בשל מעמדם הפגיע הן של העובדים הזרים והן של מעסיקיהם.