ע"א 6068/99

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך על מבנה בשכונת שייח ג'ראח בירושלים. המערערים ביקשו כי המשיבים, שהיו בעלי רישיון לאכלס את המבנה, יפנו את הנכס. בית משפט השלום הורה למשיבים לפנות את הבניין ללא צורך בתשלום פיצויים תחילה וקבע כי אם יבחרו המערערים שלא להרוס את הבניין לאחר הפינוי, יוכלו המשיבים לתבוע בנפרד את שווי השקעותיהם. המשיבים ערערו על פסק דין זה, ובית המשפט המחוזי קבע כי ביטול הרישיון מחייב פיצוי בגין השקעות המשיבים. בהמשך הוגשה תביעה לפיצוי זה ותביעה שכנגד של המערערים לדמי שימוש נאותים בתקופת העיסוק. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים, קיבל את תביעתם ודחה את התביעה שכנגד. לאחר מכן ערערו המערערים על פסק דין זה, אך הגבילו את טענותיהם לגובה הפיצוי שנקבע. בית המשפט המחוזי לערעורים דחה את טענות המערערים בדבר סכום הפיצוי, אך הסכים עמם על שלילת זכותם לקבל דמי שימוש ראויים. בית המשפט הבחין בין שתי תקופות זמן: החזקה החוקית של המשיבים והתקופה שלאחריה היו צריכים לפנות את הבניין. נמצא כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין השקעות שבוצעו בתקופת הכיבוש המוסכמת אך לא לאחריה. עוד ציין בית המשפט כי המערערים מכרו את הנכס לצד שלישי, מה שהגביל עוד יותר את תביעתם לדמי שימוש. בנוסף, המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לשווי דמי השימוש הראויים. בעקבות זאת הציעה ערכאת הערעור הפחתה של 20,000 ₪ מסכום פסק דינו של בית משפט קמא. עוד קבע בית המשפט כי ראיות נוספות שהציגו המערערים אינן נחוצות ואין בהן כדי לשנות את התוצאה. לפיכך, הערעור על הפיצוי נדחה, והערעור בעניין דמי השימוש התקבל באופן חלקי. כל צד יישא בהוצאות הערעור שלו.